Claretian University Foundation

בעיר קוויבודו (שוקו), בשנת 1995, הייתה קבוצת מורים שרצתה להעפיל באזור הדתי. הם נאלצו להעביר שיעורי דת והם לא הרגישו מוכנים מספיק. באותם ימים היו כמה קלטריאנים (כהנים וחסרי דת) נחושים להתחיל בעיר קוויבדו משהו דומה לתנועה מקראית שהחלה לשחרר תודעה נוצרית חדשה באזור העירוני, תודעה ביקורתית יותר לנצרותם.

המורים, שהתמודדו עם הצורך לתת מענה מוסמך, התעקשו על המיסיונרים הקלארטיאניים בקוויבדו לארגן איתם לימוד מרחוק בתנ"ך שיזכה להכרה באוניברסיטה. מספר הסטודנטים הנדרש, על ידי המיסיונרים הקלארטיאנים, ליזום את ההליכים הדרושים לחוויית גיבוש זו היה 15 איש. תגובת המורים עלתה על הנתון המבוקש והגיעה למספר ראשוני של 50 תלמידים ויותר. הצורך של האוכלוסייה בהכשרה, כבר ברמה אוניברסיטאית איכותית, נדרש לחפש תמיכה בחוויות חינוכיות אחרות.

הם פנו לאוניברסיטה המקראית של אמריקה הלטינית בסן חוסה, קוסטה ריקה, מוסד שקיבל בשמחה את ההצעה. הקושי בתמיכה זו היה ההליכים הברורים שהביאו לכך שכל עבודות האוניברסיטה היו צריכות לעבור דרך השגרירויות. אז נעשה שימוש באוניברסיטאות קולומביאניות עם כמה תוכניות אקדמיות הדומות לזו שהציעו המיסיונרים הקלארטיאנים.

כך ביקרו באוניברסיטאות אנטיוקיה, בוליבריאנה, קתוליקה דה אוריינטה, מריאנה דה פסטו ואנטוניו נריניו, איתם לא ניתן היה להגיע להסכמה מסיבות שונות: או שהם לא היו מעוניינים, או שלא היה להם ברור הפרויקט, או "שוקו" לא משך אותם, או שהתגמול הכלכלי הנמוך לא הניע אותם. בתהליך חיפוש התמיכה הבין-מוסדית, נוצר סוף סוף קשר עם תאגיד אוניברסיטת לסאליאן, איתו, הודות לתיווך של האח הומברטו מוריליו, נערך הסכם, בתחילה לארבע שנים, שסוכם לפני המתוכנן. לאחר ניסיון זה נחתם הסכם עם קרן אוניברסיטת לואיס אמיגו שנותר בתוקף עד היום.