תוכנית בוגרים בהנדסת סביבה

להנדסת הסביבה זהות משלה מאז שנת 1900 בערך כענף של הנדסה אזרחית. בתחילה נקרא הנדסה סניטרית, והוא הונהג על ידי מהנדסים אזרחיים מאז שנת 1850, כאשר התנועה לבריאות הציבור התמסדה. ביוב ואספקת מים היו הפעילויות העיקריות בתקופה מוקדמת זו, בעיקר כבעיות תכנון הידראולי.

הטיפול במים התפשט בערך בשנת 1900, ואילו הטיפול בשפכים היה איטי יותר. אמפיריות הייתה הגישה העיקרית בתכנון מתקנים אלה, אך בסיס מדעי לעיצוב הוקם החל משנות החמישים. במהלך תקופה זו, תואר שני התקבל כתעודת הכניסה הרצויה לתחום. בשנות ה -60 התחום של אספקת מים ושפכים זוהה בצורה רחבה יותר עם סוגיות סביבתיות כלליות, תוך שמירה על זהותו עם בריאות הציבור. הנדסת הסביבה כוללת כעת שלושה רעיונות מרכזיים: (1) הגנה על אנשים מפני סכנות הנגרמות על ידי איכות אוויר או מים ירודה, רעש וקרינה; (2) סילוק ראוי של פסולת; וכן (3) אבטחה מפני ההשפעות המזיקות של כל סוגי הפעילות האנושית.

כעת, הנושאים הנפוצים של הנדסת סביבה הם הבנת סביבות אנושיות וטבעיות וכיצד הן פועלות, והבנת האופן בו הן עלולות להיפגע וכיצד הסכנות נובעות מזיהום סביבתי. סוגי הנושאים אליהם עוסקים כל יום מהנדסי איכות הסביבה מפורטים להלן:

• טיפול במים
• טיפול בשפכים
• הובלת מזהמים
• ניהול תכניות רגולטוריות סביבתיות
• השפעה על הסביבה
• סטטיסטיקה סביבתית וניתוח סיכונים
• שונות אקלימית על הסביבה
• שיקום מי תהום
• טיפול בפסולת מסוכנת
• אקולוגיה תעשייתית
• זיהום מקור לא נקודתי
• הגנה על קו פרשת מים
• תשתית מי שתייה בטוחה
• בית גידול זרמים ודיג
• פיתוח בר קיימא
• הערכות TMDL
• בלימת פסולת
• ניטור איכות המים